יום שלישי, 8 ביולי 2014

שמואל הספרי

התחלתי לקרוא את המחזה "הבדלה" של שמואל הספרי. מובן שהחוויה השלמה היא לצפות בהצגה בתיאטרון, אך גם בקריאת התסריט של ההצגה אני מוצאת עניין רב. ראשית, קריאה היא אחד מהתחביבים שלי, אני מאד נהנית לקרוא. שנית, בקריאת המחזה יש משהו ראשוני יותר מהצפייה בו - ניתן לחוש את התסריטאי בצורה עמוקה יותר, התסריט כתוב בצורה שנונה ומצחיקה. אפילו מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם מספר פעמים. אם אתם מעוניינים לקרוא את המחזה הכנסו לאתר של שמואל הספרי

סווט לודג'

הסווט לודג' - אוהל הזעה אינדיאני. טקס מסורתי המתקיים מזה שנים רבות. המסורת החלה אצל השבטים האינדיאניים אך כיום מקיימים טקסי סוולודג' בכל אמריקה הלטינית, במזרח, והדבר גם השתרש בתרבויות רוחניות במערב.
בטקס הסווטלודג', המשתתפים נכנסים אל בקתת ההזעה (מבנה ממקלות עץ מכופפים, עליו נפרשים שמיכות ובדים רבים) על מנת להזיע - לטהר את הגוף, להתחבר אל האדמה, להתפלל.
מבנה הסוולטלודג' נקרא גם "איניפי", והוא בנוי בצורה שמדמה את הרחם. התהליך משול גם ללידה מחדש, הכניסה לרחם והיציאה ממנו מחודשים, טהורים ומלאים באנרגיה.
בארץ ישנם מספר מרכזים ומוקדים בהם מתקיימים סווטלודג'ים. אחד המומלצים מבינהם הוא מרכזו של רני גבע - http://windspirit.co.il/

יום חמישי, 14 בפברואר 2013

לאיזה סדנת רוחניות ללכת? טנטרה? מדיטציה? אולי סדנאות יוגה?

לאחרונה אני מתלבטת לאיזה סדנת רוחניות ללכת. אני אוהבת מאד סדנאות שונות והתפתחות בתחומים רבים ושונים, ולקראת בואו של האביב התחלתי לחקור קצת ולראות איזה סדנאות מתקיימות, גיליתי שפע של סדנאות רבות. כל אחת מהן עוסקת בנושא קצת אחר, אך כולן מצביעות על אותו המקום. אפשר לומר שכולן מובילות לאותו הבית אך בדרכים שונות ומעניינות.

אחת הסדנאות שחשבתי ללכת אליהן היא סדנת טנטרה  - לפעמים המילה הזאת - טנטרה - יכולה להטעות אותנו. בעבר הייתי נרתעת מאד מהמילה טנטרה ומהמחשבה של עירום או מין בתוך קבוצה, אך גיליתי שעולם המושגים שלי מטעה אותי. מרבית סדנאות הטנטרה מתקיימות ללא מין או עירום בתוך הקבוצה, הן עדינות מאד ורגישות מאד. אלו סדנאות שמתעסקות בצ'אקרת הבסיס שלנו, באנרגיית המין שלנו, מתוך הנחה שפצעים רבים ממוקמים דווקא במיניות. אלו סדנאות שפותחות הרבה מטענים חסומים ומאפשרת לנו לחיות את החיים במלואם, שהרי טנטרה זה לא מין, אלא חיים.

התלבטות נוספת שלי היא סדנת מדיטציה - קלאסית יותר, סדנה עם מדיטציות אקטיביות של אושו או מדיטציות יותר פשוטות כמו הויפאסנה. סדנאות כמו אלו הן סדנאות פשוטות, שקטות ומדהימות בעומקן. ריטריט וסאטסאנגים - מפגשי אמת עם מורה כמו קרטר, סדנת מדיטציה, כזו שתמיד מגלים עולמות פנימיים חדשים ושלווה אמיתית ולא תלויה בדבר.

הסתכלתי גם על סדנאות יוגה בתוך ההתלבטויות שלי. יוגה היא האהבה שלי, היא דרך החיים שלי, דרך חיים אוהבת שמכבדת את הגוף, מקרקעת ומרחיבה את התודעה ואופקיה. סופ"ש בו אתרגל יוגה מבוקר עד ערב יכול להישמע מעט אינטנסיבי אבל אין ספק שהדבר מושך אותי מאד. כמו כן זה גם לא פשוט להחליט משום שאלך לסדנה רק עם מורה שאני אוהבת ומתחברת אל לימודו.

הנה כאן ההתלבטויות השונות שיש לי לגבי סדנאות, אני עוד לא החלטתי לאיזו סדנה ללכת אך כשאחליט בהמשך, תוכלו להיות בטוחים שאכתוב חוויות וממצאים מהסדנה שאליה בחרתי ללכת... ובינתיים... שיגיע האביב :)

יום ראשון, 18 בנובמבר 2012

הקשר בין הומאופתיה קלאסית ילדים ורוחניות



הומאופתיה קלאסית ורוחניות - מאת עידו גילת

 בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מצטרפים לתנועות מחאה שונות, יוצאים להפגנות, חותמים על עצומות או נהיים פעילים בתנועה כזו או אחרת:  באספקט האקולוגי ישנה התגייסות לנסות ולהציל את יערות הגשם, מחאה כנגד ממסד יצרני אך מזיק לסביבה ונסיון רחב היקף למחזר את הפסולת שאנו מפיקים. השנתיים האחרונות התאפיינו בתנועות מחאה אנטי ממסדיות או ממשלתיות כלל עולמית: אביב ערבי ומהפכות נגד עריצים מוסלמים, occupy wall street כללה ערי בירה ברחבי העולם ודרשה לחלוקה שווה יותר של ההון וגם בישראל המודעות ליחסי הון שילטון בעיתיים הוציאה רבים מאיתנו לרחובות. רבים מאיתנו בוחרים בצימחונות / טיבעונות בזמן האחרון מתוך רגשות חמלה וגישה שאכילת בשר (או כל דבר מן החי) מזיקה לנו גופנית, רוחנית ובעיקר מוסרית. רובנו מתעוררים לבהירות שממשלות ואירגונים גדולים מנסים לשלוט בחיי הפרט על מנת לצבור או לשמר עמדות כוח וממון. אנו יודעים שבנקים, חברות תרופות, נשק, ממשלות וצבאות מנסים לשלוט בעזרת הפחדה וכוח.
 אם ננסה להסתכל על מגמות אלה כמכלולו נראה שיש כאן בהחלט 'התעוררות' – עם ההתבגרות הזמן והתהליך מגיעה הראייה - הילד הופך לנער ומתבגר עם התבגרות התסכלותו ויכולתו לאפשר זויות מבט.
אנשים מבינים יותר את הנעשה סביבם ומביעים רצון לשנות זאת. יותר אנשים מרגישים שהם חיו במצב תודעה 'רדום', שהמציאות הוסתרה מהם וכך גם חופש הבחירה. אנו מתעוררים אל כמיהה אמיתית לחופש, שיוויון וחמלה ואל הבנה שהמציאות רחוקה משם.
 ההומאופתיה הקלאסית, בבסיסה העמוק ביותר, עוסקת בהתקדמות תודעתית והתעוררות: בשלב האיבחון ההומאופת יאבחן טיפול מתאים לא רק עפ"י מכלול התסמינים והסימפטומים הגופניים, הרגשות הלא נעימים והרגישויות. ההומאופת ינסה להתחכות אחר סימנים למערכת אמונות והשקפת עולם מקובעת ואשר גורמת סבל לאותו אדם, לדוגמא: במהלך שיחה התשאול ההומאופתי שימוש במילים: רק, אף פעם, חייב, תמיד וכו' מראה על נתיב צר של ראייה ובחירה. בריאות, בהגדרה ההומאופתית, כוללת תגובה גמישה אל מול מציאות משתנה ולכן מצריכה עירנות גבוהה אליה.
 על פי הומאופתיה קלאסית חוסר עירנות של התודעה מתאפיין לא רק במילים חזקות וחוסר גמישות אלא בעיקר גורמת לחוסר בריאות במערכת הרגש והגוף: הפער בין המציאות הקיימת לבין מציאות הקיימת בנפש האדם (הנקראת דילוזיה) יוצרת סימפטומים בעולם הרגש (רגישות יתר כמעין תגובת מגננה / חוסר רגישות וכהות ריגשית כתגובה רדומה של המערכת) ובגוף. הטיפול ההומאופתי יאפשר למערכת הפנימית של האדם להבחין בפער הקיים ולאפשר לחוכמה הפנימית, הגלומה בכל אחד מאיתנו, למצוא את הדרך הנכונה והמתאימה ביותר להביא אותנו קרוב יותר אל האמת ואל הדרך הנכונה עבורנו.
 אני סבור שגם מבחינה 'גלובלית' נוכל לראות, לאחר המחאה, המאפיינת שלב ראשוני בהתעוררות, מעבר לתנועה הרמונית יותר, חופשיה יותר ובריאה יותר לכולנו.

נכתב על ידי עידו גילת הומאופתיה קלאסית לילדים נוער ומבוגרים - הומאופת קלאסי שעובד בפרדס חנה תל אביב והרצליה. מתמחה במגוון ערוצים בתוך ההומאופתיה קלאסית ובעיקר הומאופתיה לילדים.

קראו עוד על אבחון הומאופתיה לילדים במאמר הנפלא שפורסם באתר WRITERS 
כמוכן מאמר נוסף המדבר על השילוב המיוחד בין הומאופתיה רוחניות ועוד - בבלוג של כוכב האהבה

יום רביעי, 3 באוקטובר 2012

איבדון המצפן - הרהורים על לוח הצולקין, ריברסינג ומדיטציה

בימים האחרונים אני מרגישה שאיבדתי את המצפן הפנימי שלי. כאילו הניחו מגנט מעל לראשי ושכחו להסירו, ואני נעה הנה והנה חסרת יכולת להחליט, ליישם, לפעול. לפי לוח הצולקין זהו גל המראה. גל המראה, שנמצא במרכזו של הלוח במקום שנקרא "צינור האור" והמראה מביאה איתה את איכות השיקוף, האינסופיות והסדר. אפשר לדמות את התחושה שלי כאילו נקלעתי בחדר מלא במראות. אני לא יכולה לזוז, אני רואה את כל הזוויות האפשריות למעשים שלי – ואני לא מצליחה לייצב את המצפן הפנימי שלי. אני לא מצליחה לספק לעצמי את פורקן לתחושות האלו – מרגישה כאילו גל אש חזק פוקד אותי. פעילות פיזית עוזרת לי, רכיבה על אופניים למשל. אך אני מרגישה שהבלבול הזה – אמנם הוא חולף וזמני, אך עלי לתת התייחסות כלשהי לתחושה הזו, שהמצפן הפנימי שלי יוצא מכלל שליטה. מה שבטוח אני צריכה להרגיע את עצמי.

לאחרונה אני גם מתבלבלת בתזונה שלי. אמנם אני שומרת על טבעונות אבל אני אוכלת הרבה יותר סוכר ובצקים למינהם, ואפילו חזרתי לשתות מעט קפה. זהו אחד מהגלים המוכרים לי אך אני מרגישה שעלי לתת לו התייחסות מסויימת. הדבר דומה למין הצפה רגשית, וניתוק מהקרקע. קשה לספור את כמות הכוסות ששברתי בשבועיים האחרונים, ואת כמות המיים ששפכתי. שברתי בקבוקי מיים בזה אחר זה.

שינה בחוץ מאד עוזרת לי. ישנתי לפני מספר ימים אצל חברה שלי שגרה בחווה ששוכנת ליד יער, להתעורר אל מול הירוק הזה שוטף את הנשמה והתודעה. ממש כמו תרפיה, ואולי בכלל זה מה שאני צריכה. כמה ימים במדבר יוכלו לעזור לי מאד. אני חושבת שגם כמה ימים של מיקוד ופיקוס יעזרו לי, אולי הכיוון הוא בכלל העמקה בתוך עצמי באמצעות ריברסינג.

כך בינתיים אני ממשיכה תוך מצב רוחי המוזר והאפרורי. לעיתים בשמחה ולעיתים בפחות שמחה, בסך הכל אלו הכל עניינים חולפים אולם לפעמים נדמה לי שעלי לשנות את צורת החיים שבה אני חיה. אני חולמת על חווה רחוקה עם חקלאות אורגנית בה נחיה חיים בלתי תלויים באמצעות חקלאות אורגנית וחשמל סולארי, בניה אקולוגית ואהבה.




יום שבת, 1 בספטמבר 2012

השמש נשארת באותו מקום - כתיבה יוצרת


הבטתי בך, הרוח שטפה ממך שאריות עצב שהעלו אבק ונראית לי שוב תמימה ושלווה, ממש כמו פעם.

"בוקר טוב, ילדה יפה". לחשתי באוזנך ואת רק משכת מעליך את השמיכה ומלמלת בשקט שעוד לא בוקר, "השמש זרחה, זה בוקר. בוקר בוודאות".

התעקשתי, והוספתי נשיקה כדי שלא תכעסי. שכבתי על הגב ושתי ידי היו מתחת לראשי.
"את יודעת מה אני הכי אוהבת בבוקר? את זה שממש אפשר להרגיש שהלילה היה פה לפני רגע, וברח כי השמש חזרה".

עצרתי לכמה שניות, לחכות לתשובה.

"וכולם מרגישים את זה, הציפורים מכריזות על זה. הן ממש שמחות שהשמש חזרה הביתה, תחשבי, הן בטח לא חכמות כמו האנשים, וכל לילה הן מפחדות שאולי השמש נעלמה לנצח ונשאר רק הלילה. אני מתערבת איתך שזה מפחיד כמו המוות".

הסתובבת אלי עכשיו, פקחת את עינייך והיית כמו פית יער קסומה. "ואת אף פעם לא פוחדת שהשמש לא תחזור?". שאלת ומצמצת בעיניך, הרגשתי מין צביטה בלב. 
עד כדי כך את יפה.

"לא". נאנחתי. "אני מפחדת שאת לא תחזרי".

הבטת על השמיים הבהירים במשך דקות ארוכות
אחר כך אמרת שאת בעצם לא הולכת לשום מקום,
וכאילו כדי שזה לא יהיה שקר הוספת
"גם השמש לא.
את יודעת, זה בעצם אנחנו שהולכים,
אנחנו מסתובבים והשמש היא תמיד נשארת באותו המקום".

* פרגמנט מתוך סדנאות כתיבה יוצרת, סיפורים מהמגירה, מדיטציות על שמש בכתיבה חופשית

מתוך

יום שלישי, 3 ביולי 2012

קואופרטיב אורגני - מודעות לתזונה טבעית

ברכות לי. לאחר שסיימתי תהליך מרתק של שבועיים בו חוויתי דיטוקס צום מיצים מלא,
הצטרפתי לקואופרטיב האורגני הקרוב לביתי. קואופרטיב ואורגני.
שני אלו הם חלק בבלתי נפרד ממהפכת המודעות והרוחניות של 2012. למה?



רובינו צרכני תאגידים, למעשה כמעט כל המוצרים שאנו קונים שייכות למספר מצומצם מאד של תאגידים ששולטים בכל הצרכנות, הם בעלי כל החברות, וכל ההון - הכסף שלנו זורם אליהם. בחו"ל Proctor & Gamble מהווים דוגמא מצויינת לתאגיד ענק שהוא הבעלים של המון חברות, גם בארץ, כשאנו קונים מ"הרדוף" - חברה אורגנית וטבעית - אנו קונים מ"תנובה", תאגיד ענק שהוא ההפך ממוצרים אורגניים וחופשיים, לאלו מבינינו שאוכלים תזונה טבעונית - למעשה אנו תומכים בכל אותן רפתות ענק והתעללות בפרות לה אנו מתנגדים.
המוצרים האורגניים בריאים יותר, טעימים יותר, אינם מהונדסים גנטית, וכאשר אנו מעדיפים קרם פנים אורגני בייצור ביתי אנו נמנעים מצריכה מתאגיד, כך גם לגבי מזונות כמו פסטות, קמח, אורז ועוד - כמובן עלינו להיות מודעים ולוודא שהקואופרטיב שאליו אנו מצטרפים נמנע מתאגידי ענק. על ידי תמיכה בייצור בייתי ובחקלאי אנו תומכים בצמצום התאגידים, בצמצום הונם ועל ידי כך צמצום שליטתם. אנו מביעים ונוקטים עמדה.


הקואופרטיב מאפשר לנו לדלג על הסופר מרקט, עוד תיווך בינינו לבין האוכל שאינו נחוץ יותר. מלבד הוזלת המחירים כשאנו חוסכים בתיווך - אנו גם חוסכים את השוטטות בסופר מרקט, זו שלעיתים קרובות מחזירה אותנו הביתה עם אוכל מזיק או כזה שכלל לא רצינו לקנות, תוצר של מה שנקרא 'עיניים רעבות'. הקואפרטיב מאפשר לנו לשבת מול רשימה במחשב ולחשוב מה אנו רוצים לקנות ולדעת כמה זה יעלה לנו בטרם אנו מגיעים לקופה.
מלבד זאת הקואופרטיב מעודד קהילתיות, תמיכה הדדית ואחדות. הקשר הוא יותר אישי, נפגשים אחת לשבוע כאשר מגיעים לקחת את המזון, הקואופרטיב יכול לגדול, מקואופרטיב של מזון לקואופרטיב גדול יותר - של כל המוצרים שאנו רוכשים, שוק החלפות, גן ילדים קואפרטיבי, ואפילו בר קואפרטיב מסעדה כמו - הבר קיימא, קואופרטיב שנפתח בקרוב ומשמש גם בר ומסעדה טבעונית בתל אביב.


קואופרטיביים אורגניים הם חלק מהמהפכה שאנו עוברים, חלק מחזרה לאדמה והשתרשות. כאשר אנו מכירים את החלקאי ממנו אנו קונים אנחנו נעשים פחות תלויים בתאגידים. כאשר אנו צורכים מוצרים אורגניים אנחנו מרעילים את גופינו פחות. כך לאט לאט אנחנו מתאחדים לקהילות, קושרים קשרים ונעשיים מודעים יותר ליתרונות של תזונה טבעית ובכלל.